נגנים כותבים



» בחזרה לדף הראשי

התזמורת הפילהרמונית ביפן

טוקיו לקראת ערב
טוקיו לקראת ערב

כמה ימים אחרי פורים שוב ארזנו את המזוודות, נפרדנו מהמשפחה ונסענו לארץ השמש העולה - יפן. רק עבר חודש מאז שחזרנו מאמריקה וכבר שוב בדרכים הבינלאומיות כדי להביא מסר של שלום ומוסיקה מישראל, שבדרך כלל שומעים עליה בעולם דברים לא כל כך נעימים כמו מלחמה, פיגועים ועוד כל מיני צרות.

אחרי טיסה של 11 שעות, שבהן נחנו, אכלנו וראינו המון סרטים, נחתנו בהונג קונג שבסין, שם חיכינו בשדה התעופה כשלוש שעות ואז המשכנו ליפן.

ביפן היינו כבר המון פעמים, אבל תמיד נעים לחזור לשם: ביפן יש את אולמות הקונצרטים הכי טובים בעולם וכל צליל נשמע שם הרבה יותר טוב מאשר באולמות אחרים ולכן כיף מיוחד לנגן שם. בנוסף לכך, הקהל מתנהג בנימוס אדיר. אין רעש ושיעולים ואנשים לא עוזבים באמצע היצירה בגלל שנמאס להם ובסוף מחיאות הכפיים הן עצומות ומלאות הכרת תודה למנצח ולנגנים.

נשים יפניות בלבוש מסורתי
נשים יפניות בלבוש מסורתי

בין החזרות להופעות יש כמה שעות שאפשר לנצל לטיול בטוקיו הענקית, שיש בה כ-14 מיליון תושבים ושיש בה גנים מדהימים עם בריכות דגי זהב, מקדשים, שווקים מלאי מאכלים מוזרים, חנויות אלקטרוניקה ועוד... בדרך עוברים ליד הארמון של הקיסר, המוקף בגבעות ירוקות, חומה עצומה ותעלת מים סביבה. בתעלה שוחים ברווזים וברבורים (בעבר הגנו התעלה והחומה על הארמון מפני תוקפים).

בדרך רואים אנשים רבים, רובם לבושים בחליפות ובעניבות וחלק מן הנשים לובשות לבוש מסורתי הנקרא קימונו, שהינו מעין חלוק חגיגי ויקר, גרביים לבנות וכפכפים, שנראים לא נוחים להליכה. בדרך גם רואים שחלק מהאנשים לובשים מסיכה לבנה על הפנים, שמכסה את הפה והאף: הם לא רופאים בדרך לניתוח, אלא יפנים מצוננים, שלא רוצים להדביק את האחרים. יחסית לארץ, מעט מאוד אנשים מדברים בטלפון סלולארי ברחוב ("טרפון סרורארי" ביפנית...) וכמובן שצלצולי הטלפון לא מפריעים בזמן הקונצרט.

הרבה נגנים ביקרו בחנות המוסיקה של "ימהה", לראות אילו כלים ואביזרים חדשים המציאו היפנים, שלא מפסיקים לחדש.

כמה מהנגנים החדשים קמו בשעה 3 בבוקר ונסעו במוניות לשוק הדגים, כי זו השעה שבה משאיות שהגיעו מנמל הדייגים מביאות דגים טריים, סרטנים, שבלולים, תמנונים ועוד כל מיני יצורים מוזרים שנראים כמו חייזרים. בעלי מסעדות וחנויות באים לקנות את הדגים ויש שם המון רעש והמולה.

הר פוג´י
הר פוג'י

ביום החופשי, הרבה נגנים לוקחים רכבת ונוסעים להר פוג'י, שהינו סמל לאומי ביפן בגלל יופיו. פוג'י הוא הר געש כבוי, עם בריכות גופרית חמות בעלות ריח מסריח כמו ביצים רקובות והוא מכוסה שלג כל השנה. נגנים אחרים נסעו לפארקים לאומיים נפלאים וערכו טיולים בחיק הטבע.

יש כאלה שנשארו במלון והתאמנו בכלים שלהם תוך כדי צפייה בתחרויות סומו בטלוויזיה, שבהם שני מתחרים שמנים מאוד, עם בגד שנראה כמו חיתול ענק, נאבקים ומנסים לדחוף אחד את השני מחוץ לעיגול שהם נמצאים בו. לפני הקרב, המתאבקים עורכים כל מיני טקסים מוזרים ועתיקים, כמו זריקת מלח לעיגול, מכים לעצמם חזק בטוסיק וסוטרים לעצמם חזק בפרצוף, כדי להמריץ את עצמם ולהפחיד את היריב. הקהל מגיב על כך בצעקות נלהבות. השופט צורח בזמן הקרב משהו שנשמע כמו: "הגדה - הגדה - הגדה - הו" כדי להמריץ את המתאבקים.

תפריט ערב
תפריט ערב

מי שהולך לאחת מחנויות הכלבו העצומות בנות 10-11 קומות זוכה גם לחוויה מעניינת. בפתח החנות מקבלות אותו בצעקות עליזות בחורות שיש להן קול של ילדות בנות 4, והן צועקות: "הירשאי מאסה!", שפירושו: "האם אפשר לעזור לכם?" בקומות המרתף יש שתי קומות שבהן מוכרים רק אוכל בשלל צבעים, סוגים וטעמים, עד שמתחשק לטעום קצת מכל דבר, ובאמת המוכרים נותנים לקונים טעימות ממה שהם מוכרים ואחרי סיבוב בין כל הדוכנים הבטן כבר מלאה ולא צריך ללכת למסעדה!

היפנים לא מסוגלים להגיד את האות "ל" והופכים אותה ל"ר": לקלרינט הם קוראים "קררינט"; לחליל (שזה "פלוט" באנגלית) הם קוראים "פרוט" ופיקולו הוא "פיקורו" ביפנית. מכיוון שאין להם שמות לכלים האלה, הם קוראים להם באנגלית מקולקלת וזה נורא משעשע את הנגנים שלנו.

אחרי טוקיו נסענו לאוסקה, שגם בה יש פי שניים אנשים מכל מדינת ישראל. נסענו לשם ברכבת הכי מהירה בעולם, שנקראת "בולט טריין", מכיוון שהיא טסה ונראית כמו כדור של רובה. בדרך אנחנו צופים בנוף הנפלא, שכולל את הר פוג'י, משחקים משחקים ומפטפטים. חלק מהאנשים, שלא התגבר עדיין על הבדלי השעות בין ישראל ויפן, מנצל את הנסיעה הארוכה לשינה.

בולט טריין, הרכבת הכי מהירה בעולם
בולט טריין, הרכבת הכי מהירה בעולם

ושוב מגיעים למלון חדש, ושוב פורקים את המזוודה ושוב מחפשים מסעדה, שבה אוכלים קערת מרק עצומה מלאה באיטריות ובשר, וגם אוכלים סושי, שזה נתחי דג לא מבושל על אורז (זה מה-זה טעים!!!)

הנגנים הצעירים מתלוצצים ביניהם לפני הקונצרט ועושים חיקויים מ"ארץ נהדרת": "מאסטרו זובין מהטה - אנחנו פונים אל הלב שלך, בצ'עבב לדו (משעמם לנו). אולי נחליף יצירה?" ונגן אחר אומר לנגנית שלידו: "אוי - את כזאת פטט!" והיא עונה לו: "אני, אני, אני - בוא!" האווירה נהדרת וכולם עושים חיים: לא רק שאנחנו מטיילים, רואים ארצות מענינות ומנגנים מוסיקה נהדרת באולמות נפלאים עם קהל נהדר - אנחנו גם מרוויחים כסף מזה!!!

בערב, אחרי הקונצרט, אנחנו חוזרים למלון ומתקשרים ארצה לדבר עם המשפחה ולספר להם אילו מתנות קנינו להם ושיתאזרו בסבלנות: עוד שבוע חוזרים, וכמה אנחנו מתגעגעים אליהם.

מיכה דייוויס.

מרץ 2007.


^ לראש הדף

בקרו באתר של התזמורת הפילהרמונית הישראלית